אין דור שאין בו ליצנין

יירג וויקראם מספר: מעשה בחייט קנתרן וכעסן, שהיה מכה את אשתו. קבלה עליו לפני בית־דין והשביעוהו, שמכאן ואילך לא ירים יד באשתו, וחלק כחלק יחלק עמה נועם וצער כאורח כל איש ואשה. לא היו ימים מרובים ולא שלט החייט הכעסן ביצרו, והתחיל שוב מענה את אשתו וזורק בה את המספריים הגדולים, אשר לפניו. תבעה היא אותו שוב למשפט, ואמר החייט לשופטיו: "לחינם אתם דנים אותי. את השבועה שנשבעתי קיימתי. זרקתי בה את המספריים ולא החטאתי – נעם לי ונצטערה היא: זרקתי בה את המספריים והחטאתי – נעם לה ונצטערתי אני. הרי שנועם וצער חילקנו חלק כחלק" ("Rollwagenbüchlein", סי' טו, עמ' 30. השתמשו במוטיב זה גם האחים גרים. עי' סי' 170, לפי המהדורה של פון דר ליאן־ב', סי' 128, עמ' 187).