אין דור שאין בו ליצנין

בדיחה הודית מספרת: פעם אחת, בבוקר השכם, הקיצה לילה הקטנה לקול תופים וחצוצרות, תמהה ואמרה לאמה: "מה זה יום מימים, שבסביבתו מכים בתופים ומחצצרים בחצוצרות?" – החזירה לה אמה: "יקירתי, כולם אין את יודעת, שהיום את נישאת לילד נחמד, שבחר לך אביך, כי יהיה לך בעל?" – "רמלן?" – "ילד כזה איני יודעת". – "חביבה, כיצד יכולה את לדעת אותו, והוא יושב בכפר פלוני מהלך מאה מיל מכאן?" – נתעצבה הילדה אל לבה, הזילה דמעה ואמרה: "אמא נישאה לאבא, הדודה נישאה לדוד, גיסתי נישאה לאחי, – כולן מצאו להן בעלים בבתיהן, ועלי נגזרה גזרה להינשא לילד, היושב בכפר זר, מהלך מאה מיל מכאן!" (שיאמה שנקר, "Сонъ Раджи", עמ' 140).