אין דור שאין בו ליצנין

בנו של חוטב-עצים ובתו של שואב-מים נשתדכו זה לזו. ובפירוש הוּתנה: את הנדוניה, עשרה זהובים, חייב אבי-הכלה לסלק במזומנים קודם חופה. הגיעה שעת החופה, והתחילה תגרה: אין לי אלא מחצה, – טען אבי-הכלה.

אם אין נדוניה, אין חופה, – עמד על דעתו אבי-החתן.

ראו הקרובים בצערם של החתן והכלה, נמלכו והביאו את השדכן, שיפשר בין אביו של זה לאביה של זו. בא השדכן, תפס לו לחוטב-העצים בכפתורו ואמר לו:

מנהג קדמונים הוא בישראל להפחית מן הנדוניה מאות ואלפים, ואין פרץ ואין צווחה. ואתה – על קליפת השום, על חמישה זהובים אתה מרעיש עולמות!…