אין דור שאין בו ליצנין

„להישאל" — לבוא בשאלה הלכתית; „צד היתר" — פתח להתיר; „חוכך אני להתיר" — נוטה אני להתיר; „קיימא לן" — ארמית: מקובל בידינו, כך נפסק. הכלל האמיתי „בשעת הדחק מותר" קובע שבמצבי מצוקה מקילים באיסורים מסוימים. כל הפואנטה בכפל המשמעות של „דחק": אצל „רבם של הגנבים" אין זו מצוקה אלא הדוחק הפיזי של המון היריד — הצפיפות שמאפשרת לכייס לעבוד. משאישר השואל שהיריד גדול והדחק מרובה, יוצא פסק כשר למהדרין: יש דחק — מותר.