אין דור שאין בו ליצנין

בדיחה של ארץ־הקדם מספרת: נצר אד־ דין ישב בחבורה של ידידים, ואיש־איש מהם סיפר על מאורע מסוכן שאירע לו. נצר אד־דין שתק ולא סיפר כלום. אמרו לו: ״שמא אירע גם לך מאורע מסוכן ?״ השיב ההודשה: ״ודאי אירע גם לי מאורע מסוכן מאד. פעם אחת הפלינה אניתנו לים. פתאום קמה סערה גדולה, והאניה נשברה וטבעה, וכל יושבי בה טבעו גם הם. איש לא ניצל.״ — אמרו לו ״וכיצד ניצלת אתה ?״ — החזיר ההודשה ״אני לא הייתי באותה אניה, ומשום־כך ניצלתי״. (מהמד טבפיק, ״Die Schwänke des Nassr-ed-din und Buadem״ רקלם נו׳ 2735, בו־אדם סי׳ 64, עמ׳ 66).