אין דור שאין בו ליצנין

ניו-יורק.

יהודי “בּיזנסמן” ממעלה-העיר היה רגיל לסעוד ברסטורן של ישראל במורד-העיר. יום מימים הסתכל בעל-הרסטורן בּאריסטוֹ זה וראה, שפניו עגומות. ניגש אליו ואמר לו:

מדוע פניך עגומות?

לחש לו הלה:

אשתי מקשה לילד זה מעת-לעת שלם.

המקום ירחם! – הרגיעו בעל-הרסטורן. – יש סגוּלה בדוּקה לכך:

עשרה יהודים בטלנים יאמרו תהילים.

הבהיקו פניו של האיש ושאל:

כיצד והיכן אפשר למצוא אותם?

אני אמצא אותם, – השיב בעל-הרסטורן. – למענך אעשה זאת תיכף. הודה האיש לבעל-הרסטורן, מסר לידו בעין יפה שכרם של אומרי-התהילים וּמיהר לשוב לביתו. לא שהה בביתו רגעים מועטים נכנסת המיילדת וּבישרה:

אשתו ילדה בן…

שמח האב על הסגוּלה הנפלאה של אמירת-תהילים וביקש לראות את אשתו, עיכּבה המיילדת וסיימה:

… – ועוד אחד לה בבטנהּ.

מיד קפץ הוא וצלצל לבעל-הרסטורן:

סטוֹפּ תהילים! אחד כבר בא ועוד אחד הולך…