אין דור שאין בו ליצנין

מוכסן בא לעיר ונכנס אצל הרב, אמר לו הרב:

תמה אני; זה כמה לא ראיתי לא אותך ולא מי-שהוא אחר מבני-ביתך. כולם כל אותם הימים לא אירעה בבית שאלה באיסוּר והיתר?

התנצל המוכסן:

עכשיו, רבי, מרובה העבודה בכפר, ואין השעה פנויה ללכת לעיר. בדבר פשוט אני סומך על עצמי ופוסק, ובדבר קשה אני נוהג לחומרה.

אמר לו הרב:

מה דבר פשוט בא לידך וכיצד פסקת?

השיב המוכסן:

היה מעשה וגוֹיה שכנתנו טמנה קדירה בתנוּרנוּ, ובטעות נתחלפה לה קדירה בקדירה והטילה בשר משׁלהּ לתוך הקדירה שלנו, והרי זה דבר פשוט: “טעות גוֹי מוּתרת”.

חזר ושאל הרב:

ומה דבר קשה בא לידך?

השיב המוכסן:

אשתי תחיה תיקנה גרגרת של אווז לטיגוּן, ובאותה מחט שׁתפרה תחילה פי-הגרגרת חזרה ותפרה אחר-כך כר לשׁינה, ולא היה בידי, אם מותר לישון עליו בימים שבין ראש-חודש אב לתשעה-באב – ונהגתי לחומרה…