אין דור שאין בו ליצנין

בחור בן-עשירים ביזבז ממון רב משל אביו, וכשראה שכיסיו מתרוקנים, הלך ונשא בת-עשירים ונעשה סוחר. שמח האב הזקן: סוף-סוף חזר בן-זקוניו למוטב ודעתו נתיישבה עליו.

לא היו ימים מועטים והבן-הסוחר שב לדפוק על קופּתו של האב.

תמה הזקן:

משטה אתה בי? שלושים אלף שהכניסה לך אשתך, היכן הם?

תמוּ ונשלמוּ.

הא כיצד? – קפץ הזקן ממקומו. – נאמר: חמישה אלפים לדירה ולכלים, חמישה אלפים לפרעון-חובות, עוד חמישה אלפים למה שאיני יודע ואיני רוצה לדעת. והשאר?

אבא. – זקף הבן את קומתו, – וסוחר לא הייתי?…