אין דור שאין בו ליצנין

Claus Narr, הטיפש המפורסם של החצר הסכסונית (1486—1532) חטא למלכו. שיטתה בו המלכה ואמרה לו: "צר לי עליך, קלאוס חביבי, המלך אומר לתלות אותך, כי נכתם עוונך לפניו". ראתה, שהוא נבהל מאוד, הוסיפה ואמרה: "אם אשר אומר לך תעשה. הסכים קלאוס. קראה המלכה לאחד מאצילי החצר וציוותה אותו, כי ילבש בגדי איכר, לבל יכירהו קלאוס, וישים את הטיפש בשק וישא אותו על שכמו אל מחוץ לארמון. והיה, כי ישאלהו איש: "מה יש לך בשק?", יאמר: "שיבולת-שועל אני מביא בשק מן הארמון". עשה האציל כדברי המלכה, התחפש לאיכר, שם את קלאוס בשק על שכמו והלך לו. וכשהגיע לגשר מצא את המלך וחבורה של אצילים עומדים שם, וכולם כבר ידעו את אשר עשתה המלכה לקלאוס. העמיד המלך פנים, כאילו אין הוא יודע דבר, היתמם ושאל את האיכר המדומה: "מה יש לך בשק?" – החזיר הלה, כפי שציוותה אותו המלכה: "שיבולת-שועל אני מביא בשק מן הארמון". – חזר המלך והעמיד פנים כאילו אין הוא מאמין ואמר: "הגידה נא ואל תכחד, מה יש לך בשק?" – מיד נענה הטיפש מתוך השק ואמר: "הלא כבר שמעת מה שאמר: שיבולת-שועל יש לו בשק. שמא אין אתה שומע גרמנית ? שיבולת-שועל !..." – (Jörg Wickram, "Das Rollwagen- büchlein", הוצ' קארל פאניר, רקלם נו' 1346–1346ª, פרק פה, עמ' 136–137. – ויקראם נולד בסוף המאה השש-עשרה או בתחילת המאה השש-עשרה. קובצו נדפס ראשונה (1555). בדיחה יפה מעניניו של מוטיב זה מסופרת בקובץ "Анекдоты Русские", פטרבורג 1809, כרך שני, סי', 294, עמ' 96: אדם אחד בעל לאשה, שב לביתו בשעה שלא חיכו לו כלל, ועוגבה של האשה הוכרח להסתתר בארונו המרווח של שעון-קיר גדול. הבעל נכנס, והאשה קיבלה אותו בחיבה יתירה, כפי טבע הדברים במקרה כזה. בינתיים ניצנצה מחשבה טורדת בלבו של העוגב: הן הוא ודאי פגע במטוטלת של השעון והפסיק מהלכה; עכשיו ישים הבעל לבו לכך ויפתח את הארון לראות, מה אירע לו לשעון. נמלך והתחיל מחקה בלשונו צלילי מהלכה של מטוטלת. השתומם הבעל ואמר לאשתו: "חמודתי, הקשיבי ושמעי ! נס נעשה לשעוננו הגדול. זה כמה הוא מקולקל ושובת, ופתאום התחיל מהלך".