[ח]
ולסוף פורצת הבדיחה שלנו את כל הגדרים, הורסת את כל המעצורים והחסימות, פורקת את כל השיעבודים והעולים ונעשית מרידה לא רק בתורה ובמצוה ובמסורה, אלא גם מרידה - כלפי מעלה.
רב מפורסם כתב לבנו, שיצא לתרבות רעה: "בני, בקשה אחת לי אליך: אל תגע לכל הפחות בצלם-האלהים שעל פניך - את זקנך שמור!" - גילח הבן את זקנו, שלחה לאביו וכתב לו: "אבא, אני איני יכול לשמרה, שמא תשמרנה אתה?" -
"קצה נפשי ביהודים ובמנהגיהם", - אמר אפיקורס לחברו. - "מכאן ואילך איני נזקק להם". - "ולכשתמות", - איים עליו חברו, - "תהא מוטל כנבילה ואפילו קבורת-חמור לא יקברוך". - "אל תדאג", - החזיר הראשון. - "קבור יקברוני: על העיפוש אני סומך". -
כשחלה רבם של האפיקורסים את חוליו, אשר מת בו, ביקש, כי יבוא הרב אליו: להתוודות ולחזור בתשובה הוא רוצה. אמרו לו תלמידיו: "רבינו, הרי אתה עושה את תורתך וכפירתך פלסתר!" אמר להם: "אדרבא, בני. מכאן ראיה, שאף מה שאמרו: 'רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה' אין בו ממש. -
הלצה ווילנאית מספרת: מצאו לו לאד"ם הכהן, שהוא יוצא בשבת ומטה בידו. אמרו לו, "רבי אברהם-בר, את האלהים אין אתה ירא?" נענה הזקן ואמר: "הוא הדבר, שאת האלהים אני ירא". -
בדיחה קובנאית מספרת: אברהם מאפו, הד"ר שפירא ואלכסנדר פורט התערבו: מי מהם יגדיל לשקר. אמר מאפו: "משיח יבוא". שפירא אמר: "מתים יקומו". נענה פורט ואמר "הסו: אלהים שומע". נימנו וגמרו: פורט הגדיל. -