אין דור שאין בו ליצנין

חשוב אחד מחשובי-העיר דק ומצא, שכבר הגיעה לו השעה לפשוט את הרגל ולבלוע בבת-אחת כל הפקדונות וההשלשות שבידו. לאחר שהחליט כך, אמר לאשתו, שמחר יתעלם מן העיר עד שתשתוק הסערה מעליו.

בו ביום נכנסה אצלו אלמנה זקנה על-מנת להפקיד בידו חמישים רובל – הונה מכל עמלה, ומצאה את אשתו בבית. חסה זו על הזקנה ואמרה לה:

לכי לך; בעלי טרוד בעסקים גדולים ואין שעתו פנויה לפקדונות פעוטים כאלה.

שמע החשוב את השיחה ויצא מחדרו ולקח מאת הזקנה את פקדונהּ. וכשהיא נפטרה והלכה לה התחילה אשתו שופכת עליו חמתה:

רשע מרושע! אין אלהים בלבך! עניה עלובה כזו אתה גוזל.

נתן הוא עליה בקולו:

בהמה בצורת חמור! אם עניה היא אתן לה נדבה רובל, שני רובלים, אבל לא חמישים.