אין דור שאין בו ליצנין

„סוף הזמן" — תום מחצית שנת הלימוד בחדר, המועד שבו קיבל המלמד את שכרו; „גביר" — עשיר הקהילה. סולם החוויות הכספיות של המלמד — שלושה רובלים משלו, חמישה של חותנו, עשרים וחמישה שראה בידי הגביר — נגמר הרבה לפני מאה: סכום כזה כבר חורג מגבולות עולמו, ובאין הסבר טבעי נותרו רק שקר או מעשה כשפים. העוני כאן אינו נתון כלכלי אלא גבול הדמיון עצמו.