אין דור שאין בו ליצנין

כל העוקץ בסמיכות המילים: „שוב הוא זקוק לבהמות — אל נא ישכח אותי". „בהמה" היא גם כינוי-גנאי רווח לטיפש, וכך הסוחר, בלשונו המנומסת והחסודה („מעלתו", „ברוך-השם"), מציב את עצמו בלי משים בראש רשימת הבהמות שהחבר יזדקק להן.