הרב היה למדן מופלג, אבל גם תמים מופלג. פעם אחת חלה מחלה שהיתה בה סכנה גדולה, ובא הרופא וצוה להקיז לו דם. נבוכה הרבנית ושאלה:
– מותר לקבל את הדם בכלי כשר?
החזיר לה הרופא:
– ודאי מותר, חזקה על רבנו, שבהמה כשרה הוא..
( א. ה. הימאן, לעבענסעראיננערונגען", ברלין 1909, עמ' 20, מספר בדיחה זו בתורת מעשה שהיה ברב אחד בברסלוי, שקראו לו. “הרב הדיהרנפורטי” ושמש דין בבית דינו של רבי זלמן טיקטין).
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„הקזת דם" — טיפול רפואי מקובל אז, שבו מוציאים מן החולה דם; „חזקה" — הנחה הלכתית מבוססת. הרבנית מחילה בתמימות של יראה את דיני הכשרות על דמו של בעלה, והרופא משיב לה באותו מטבע הלכתי: מותר, שהרי „חזקה על רבנו שבהמה כשרה הוא". דרויאנוב מציין שא"ה הימן מספר בספר זיכרונותיו (ברלין 1909) את הדבר כמעשה שהיה ברב מברסלאו, „הרב הדיהרנפורטי", ששימש דיין בבית דינו של רבי זלמן טיקטין.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
