אדם נכנס לוועד של “חובבי־ציון” באודיסה, התוודע לליליינבלום ואמר לו: כך וכך ממון יש לו, ודעתו לעלות לארץ־ישראל על־מנת להיעשות שם חקלאי. אמר לו ליליינבלום: תמיהני, אם ממון מועט זה יספיק אפילו לקניית קרקע כל־שכן שלא יספיק לצורכי עבודה. החזיר הלה: לא אירא ולא אפחד… בחוטמי אחרוש אדמתי. נענה ליליינבלום ושאל: כמה קרקע, לפי דעתך, אפשר לחרוש בחוטם?…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
משה-לייב ליליינבלום, מזכיר ועד „חובבי ציון" באודסה, היה הכתובת המעשית למי שביקש לעלות ולהתיישב בארץ. „בחוטמי אחרוש אדמתי" — מליצה של נחישות: אעבוד בכל גופי, יהיה מה שיהיה. ליליינבלום המפוכח נוטל את המליצה כפשוטה ומודד אותה במידה חקלאית עניינית — וההתלהבות חסרת-האמצעים מתנפצת: חוטם אינו מחרשה, ורצון אינו הון.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
