רבי אמריקני הירצה לפני קהל עדתו על נביאי תרי־עשר והאריך דברים על כל אחד ואחד מהם. לסוף הגיע לעובדיה ואמר: עכשיו נתבונן ונראה, מה מקום יש לנו לפנות לנביא מופלא זה, שלא הנחילנו אלא פרשה אחת קצרה. התנער “הפרזידנט” מנימנומו, הפסיק את הנואם ואמר: אל נא יטרח מר. אני אפנה לו לנביא זה מקומי שלי – ואלך הביתה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„תרי־עשר" — שנים־עשר הנביאים „הקטנים", שספריהם קצרים; ספר עובדיה הוא הקצר שבתנ"ך, פרק אחד בלבד — מכאן שאלת הרב „מה מקום יש לנו לפנות לו", כלומר איזו חשיבות לייחס לו. ה„פרזידנט", שנרדם מרוב נאום, שומע „מקום" כפשוטו — כיסא — ומוצא בשאלה פתח מילוט: את מקומו ייתן לנביא, והוא עצמו הביתה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
