בדיחה 3005
בשעת בין־השמשות עמד הרב ליד החלון בביתו והוציא ראשו לרחוב. ניגש אליו תלמיד אחד וטפח לו באחוריו. נבהל הרב והיפנה ראשו לראות, מי העז לעשות לו כך. נבהל גם התלמיד והתחילה לשונו מתלבטת: חייך, רבי, שטעיתי… סבור הייתי, שהרבנית היא זו…
בשעת בין־השמשות עמד הרב ליד החלון בביתו והוציא ראשו לרחוב. ניגש אליו תלמיד אחד וטפח לו באחוריו. נבהל הרב והיפנה ראשו לראות, מי העז לעשות לו כך. נבהל גם התלמיד והתחילה לשונו מתלבטת: חייך, רבי, שטעיתי… סבור הייתי, שהרבנית היא זו…
יפה הרבה יותר הנוסח הערבי: "ויהי היום וישאל החליף את אבו-נואס בדחנו, לאמר: 'היודע אתה לעשות מעשה-עוון כזה, אשר דבר הצטדקותך עליו יהיה כבד מן העוון עצמו?' – ויען אבו-נואס ויאמר: 'כן, אדוני החליף'. "עבר זמן-מה, והדבר נשכח מלב החליף. ויהי היום והחליף עולה במדריגות ארמונו, ואבו-נואס עולה אחריו. וישלח אבו-נואס את ידו ויחזק ברגל החליף. ויסב החליף פניו אל אבו-נואס, וישאלהו בזעם אפו, לאמר: 'מה אתה עושה?' – ויען אבו-נואס ויאמר: 'סלח נא, אדוני החליף, חשבתי, כי זו היא המלכה'... "אז זכר החליף הבטחת אבו-נואס, ויצחק מטוב לב, ויסלח לעוונו, וגם נתן לו מתנה יפה" (י' מיוחס, "ספר השיחות והבדיחות", "הארץ" נו' 4480).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 3005, עמ' 282) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ה"התנצלות" מפלילה שבעתיים מן המעשה: כדי לתרץ טפיחה אחת בטעות על אחורי הרב מודה התלמיד, בלי משים, שטפיחה על אחורי הרבנית היא אצלו עניין שבשגרה. דרויאנוב מציין במקורותיו נוסח ערבי שלדעתו יפה עוד יותר, שבו הליצן אבו-נואס נוהג מנהג דומה בחליף עצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓