אין דור שאין בו ליצנין

„גר" — נוכרי שהתגייר; גר עני נחשב מושא מועדף לצדקה, שהרי עזב את עמו ומשפחתו ובא ערירי אל הקהילה — ולכן השתלם לקבצן להתחזות לגר. „מלסטם" — שודד, גוזל. כשהוא נחשף, הוא הופך את הנזיפה על ראשה: אם מי שאביו גוי ראוי בעיניכם לנדבה, האם מי ששני הוריו יהודים „הפסיד"? וכי יהדות שלמה יותר היא חיסרון? כך נעשית הרמאות לטענת קיפוח, ואגב כך נחשף האבסורד שבקהילה המרחמת על הגר מבחוץ יותר מעל ענייה שלה.