אין דור שאין בו ליצנין

יארג וויקראם מספר: תמים אחד נכנס לבית-יראה וראה איקונין יפה של כריסטוס. הדליק לפניו נר והתפלל לו. חזר וראה בפינה אפילה תמונתו המנוולת של השטן, ריחמו והדליק נר גם לפניו. מקץ ימים מועטים חלם חלום והנה השטן הולך ביער. פגש אותו השטן ואמר לו: "בשכר זה שריחמתני, בוא עמי ואראך מקום קבורתו של אוצר גדול. תחפרהו משם, ולשמי ולזכרי תקחהו לך". וכדברו כך, הביא אותו השטן לאילן גדול נבוב ואמר לו: "לך והבא מעדר וקרדום ותוציא את האוצר ממקום קבורתו". אמר לו האיש: "בשובי לא אכיר לא את המקום ולא את האילן". החזיר לו השטן: "עשה צריך כאן לשם סימן". עשה החולם כעצת השטן, וכשהקיץ משנתו ומצא מה שמצא, אמר: "כך היא הכרת-טובה של שטן" (וויקראם, "ראללוואנגו- ביכליין", פרק 32, עמ' 51).

• תהלים ס, יב. נאסר-אד-דין מצא אוצר בחלומו ולסמן את מקומו עשה עליו צרכיו. הקיץ משנתו וראה, שרק סופו של החלום לא היה חלום. כעס וצעק: "אלי, אלי, למה הנחת לי אוצר זה, והזהב לקחת לך? הן אתה לא יתן ולא יוסיף לך הזהב יותר מזה שהנחת בשבילי" (ווסלסקי, "נאסר-אד-דין א'", סי' 314, עמ' 178). ויש לה לבדיחה מפורסמת זו עוד כמה נוסחאות. עי' לה בפוג'ה, "שוואנקע", סי' 130, עמ' 103 ובביבליוגראפיה שם עמ' 222; ווסלסקי "ארלוטו" ב' סי' CCXVI, עמ' 205, ובביבליוגראפיה שם עמ' 267.