אין דור שאין בו ליצנין

טרוצקי עייף מרוב עבודה ופרש מן העיר לשם מנוחה.

ישב על שפת נהר ושינן לעצמו:

בּעירה תהיה! בּעירה בכל העולם כּולו…

היה שם רועה, שרעה את העדר של הכפר, וראה: אדם יושב על שפת הנהר, מדבר בקול רם ואין איש עמו, – ניגש אליו ושאל:

חבר, אל מי אתה מדבר?

החזיר לו טרוצקי:

אל העדר אני מדבר…