שאלה נשאלה בחבורה של חקרנים:
מי שלקה באחד מחושיו, חושו השני משתלם כנגדו, או שאינו משתלם כנגדו?
החליט הזקן שבחבורה ואמר:
חושו השני משתלם כנגדו. תדע שכך, שהרי מי שרגלו האחת קצרה, רגלו השנייה ארוכה יותר…
[נוסח אחר:
…החליט הזקן שבחבורה ואמר:
חושו השני משתלם כנגדו. תדע שכך, שהרי מי שחכמתו מועטת, טיפשותו מרובה…]
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„משתלם כנגדו" — מתחזק כפיצוי. השאלה נשמעת מדעית למדי (שמיעתם של עיוורים אכן מתחדדת), אבל „הראיה" של הזקן — מי שרגלו האחת קצרה, השנייה ארוכה יותר — אינה אלא אחיזת עיניים: הרגל השנייה פשוט נשארה בגודלה. ובנוסח האחר החץ פוגע בחקרנים עצמם: מי שחכמתו מועטת, טיפשותו מרובה.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
