עגונה באה לצדיק לבקש תשועה ממנו. כתב לה הגבאי ״פדיון״ והיא נכנסה אל הצדיק. לאחר שעה קלה יצאה ופניה מבהיקות. מיד הקיפוה חסידים ושאלו:
מה אמר?
השיבה האשה בשמחה רבה:
הוא אמר, שבעלי ישוב אלי, אם ירצה השם, בקרוב.
ואני אומר, – נענה אחריה הגבאי, – שלא ישוב עד העולם.
רגזו החסידים:
אם הרבי יחיה אמר שישוב, כיצד אתה מתחצף ואומר שלא ישוב?
החזיר להם הגבאי:
שוטים שבעולם! הרבי יחיה לא נסתכל בה ולא ראה אותה, ואילו אני מסתכל בה ורואה אותה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
״עגונה״ — אשה שבעלה נעלם והיא אסורה להינשא עד שיימצא או יתגרש ממנה; ״צדיק״ — רבי חסידי; ״גבאי״ — משמשו האישי; ״פדיון״ — פתק בקשה שמוסרים לרבי בצירוף מתת כסף. הרבי מבטיח שהבעל ישוב, והגבאי כופר בכך בנימוק ארצי לגמרי: הרבי, שעיניו בשמים, לא הסתכל באשה — ואילו הוא הסתכל, ומראֶהָ מסביר יפה למה הבעל ברח ולמה לא ישוב לעולם.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
