אין דור שאין בו ליצנין

מאיר-יוזי וגימפלי טיילוּ בשוק. אמר מאיר-יוזי לגימפלי:

גימפלי בני, רעב אני. רצונך שנרד למרתף לסעוד?

החזיר לו גימפלי:

לא ירד בנך עמך. לרסטורן החדש שבמעלה-העיר נעלה.

נאנח מאיר-יוזי:

גימפלי, גימפלי! לא כך לימדתיך: המבזבז אל יבזבז שלא לצורך?

נענה גימפלי ואמר:

אין אדם יודע במה משתכר.

הסכים מאיר-יוזי והלך אחרי בנו. אכלו מן המובחר ושתו מן המובחר שבמובחר. גמרו סעודתם ושילם גימפלי ככל אשר אמר הדייל, וגם דוֹרוֹן הוסיף לו בעיין יפה – כל מה שהעלתה ידו מן הכיס בלי מניין ובלי מספר. ראה השׁמשׁ אשר ליד הפתח, כמה עשיר ורחב-יד אורח זה, ונזדרז להלבישו את האדרת, שהושיט ידו לה.

לאחר שיצאו, זקף מאיר-יוזי עין זעומה בגימפלי ואמר לו:

שמא רוטשילד אתה שידך פתוחה כל-כך?

החזיר לו גימפלי:

אבא, אדרת זו שעלי מה היא בעיניך?…