[ה]
אין צורך לאמר שבדיחתנו יודעת להמריד את היהודי על אחיו העשיר והתקיף.
שאלו לליצן: "מפני מה עני אסור בכל הלאווים האמורים בתורה, ועשיר מותר בכולם?" - השיב הליצן: "שניהם מזלם גרם להם. בשעה ששבר משה את הלוחות, שסנפירינון היו מיהר כל העם אשר במחנה ללקוט את השברים. העשירים, שהשעה משחקת להם תדיר, זכו בשברים הגדולים: 'תגנב', 'תנאף', 'תחמד', אבל העניים, שמחוסרי-הצלחה הם תמיד, מצאו את הרסיסים הקטנים: 'לא', 'לא', 'לא'". -
אורח עני סעד אצל עשיר. ישב בעל-הבית ונסתכל בכלי-הכסף, הסדורים על השולחן, ופניו צהבו מהנאה. נסתכל בהם העני ואף פניו שלו צהבו מהנאה. אמר לו בעל הבית: "בשלמא אני נהנה - הכלים שלי הם. אתה למה נהנה?" - "אתה מסתכל בהם ונהנה" - השיב האורח - "אף אני מסתכל בהם ונהנה". - "אני יכול להצניעם לכשארצה" - אמר בעל הבית - "אתה אינך יכול להצניעם". - "אם תצניעם" - השיב האורח - "הרי גם אני וגם אתה לא נהנה מהם". - "אני" - חזר ואמר בעל-הבית - "רשאי למוכרם; אתה אינך רשאי למוכרם". - "אם תמכרם" - חזר ואמר האורח - "הרי רק אני בלבד אהנה". -
עשיר נתקל בעני. פשט העני את ידו והעשיר נתן רובל שלם לתוכה. לאחר שעה נכנס העשיר לבית-מזון ומצא אותו עני יושב ואוכל מאיונזה של דגים. זעף העשיר ואמר לו: "וכי לכך אדם עומד בשוק ופושט את ידו לכל עובר?" - זעף גם העני והחזיר לו: "הגידה נא: עד שלא היה רובל בידי אי-אפשר היה לי לאכול מאיונזה; עכשיו, שיש לי רובל, איני רשאי לאכול מאיונזה? אם-כן, מתי אוכל אני מאיונזה?" -
רבי אייזיל חריף בא לעשיר קמצן לבקש מאתו נדבה לצורכי-הציבור. אמר לו העשיר: "רבי, למה טרחת טירחה של חינם? כלום אי-אתה יודע, שבן-נח אני?" - השיב לו רבי אייזיל: "יודע אני, שבן-נח אתה, ואף-על-פי-כן תמה אני עליך: הן שלושה בנים היו לו לנח, למה זה בחרת אתה להיות דווקא חם?" -
ווילנה רגזה כולה. לפני ימים אחדים נאספו ראשי-העדה והחליטו להוריד מכיסאו את יודיל הפרנס התקיף, שקופה של שרצים תלויה לו מלפניו. עכשיו נודע, שיודיל אכל קורצא והרשות לא תתן למנות פרנס אחר במקומו. שוב נאספו החשובים והחליטו להודיע למורד, כי אם לא יכנע בפני הקהל ינודה. שמע יודיל את הדברים, שמסר לו שליחם של החשובים בשם כל הקהל, היכה באגרופו על השולחן וקרא: "תשק לי ווילנה כולה במה שאחרי מקהלות!"... ובלילה, אחרי חצות, קול דופק על דלתו של התקיף: "פיתחו!" - "מי שם?" "אני - מרדכי (חבד); דבר לי אל רבי יודיל". - "רבי מרדכי, ה' עמך, וכי עכשיו שעת-שיחה היא?" - "דבר נחוץ, צורך הציבור, שאין לדחותו!" - קם התקיף, נתעטף ויצא: "מרדכי, מה בפיף?" - "רבי יהודה" - אמר מדכי: - "שניפישוק, הסמוכה לווילנה, שלחתני אליך לשאול, אם גם היא בכלל ווילנה ובכלל גזירה, או לא?" -